החלטה בתיק בש"פ 4313/12

           לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ב' טולקובסקי) במ"ת 5604-07-11 שניתנה ביום 8.5.2012, בה נדחתה בקשתו של העורר להתיר לו לחזור לעבודתו כראש עיריית קלנסווה.

רקע עובדתי

1.        כנגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המונה שלושה אישומים. במועדים הרלבנטיים שימש העורר כראש עיריית קלנסווה והנאשם השני שימש כיועצו.

           לפי האישום הראשון, על רקע סכסוך של העורר עם חבר מועצת עיריית קלנסווה, החליט העורר עובר ליום 12.5.2010 לצלם אותו עם אישה המקורבת לעורר ולסחוט את חבר המועצה באמצעות התמונות. אותה אישה טלפנה לחבר המועצה, הציגה עצמה כעיתונאית וקבעה להיפגש עמו ביום 12.5.2010. העורר פנה לנאשם הנוסף שידאג לצלם את השניים מתחבקים בפגישה. בשליחותו של העורר נפגש הנאשם הנוסף עם חבר המועצה ביום 14.5.2010, הציג לו את התמונות ואמר לו כי אם לא יצביע במועצת העיר לפי עמדתו של העורר התמונות ישלחו לאשתו. חבר המועצה התחייב לכך ואף חזר על התחייבותו לפני העורר שהגיע אף הוא לפגישה ואף סטר על פניו. במפגש נוסף שב ואיים העורר על חבר המועצה. במסגרת אישום זה יוחסו לעורר ולנאשם הנוסף עבירות של קשירת קשר לפשע (סחיטה באיומים), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא וסעיף 29 לחוק העונשין ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. לעורר יוחסה בנוסף עבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(ב)(1) לחוק העונשין.

             לפי האישום השני, קבלן בניין ביצע עבודות עבור עיריית קלנסווה ואת תשלום שכרו בסך 750,000 ש"ח התנה העורר, בסוף שנת 2010 או בתחילת שנת 2011, בכך שהקבלן ישלם לו 10,000$ ולבסוף הוסכם על מחצית הסכום. באישום זה יוחסה לעורר עבירה של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין.

           לפי האישום השלישי, העורר התקין בביתו מערכת מיגון בעלות של כ-67,000 ש"ח ובמהלך החודשים אפריל-מאי 2011 פעל במרמה כדי לחייב את הרשות המקומית לשאת בהוצאה. באישום זה יוחסה לעורר עבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

הליכים קודמים

2.        עניינו של המבקש נדון בשתי החלטות קודמות של בית משפט זה. בהחלטתו של השופט א' לוי מיום 16.8.2011 בבש"פ 5853/11 התקבל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. השופט לויקבע כי העורר יוכל לשוב ולהציע חלופת מעצר בהתאם לעקרונות שנקבעו בהחלטתו, לפיה מקום חלופת המעצר יהיה לפחות 60 ק"מ מקלנסווה והעורר ישהה במעצר בית מלא ויחויב באיזוק אלקטרוני ובפיקוח. כמו כן ציין השופט לויכי יאסר על העורר להיכנס לעיר קלנסווה וליצור קשר ישיר או עקיף עם עדי התביעה. בסופו של יום שוחרר העורר לחלופת מעצר. בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתר לאפשר לו לשוב לעבודתו כראש עיריית קלנסווה בבניין העירייה, נדחתה. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה. הערר נדחה על ידי השופטת ע' ארבל בהחלטתה מיום 11.12.2011 בבש"פ 8970/11. השופטת ארבל הדגישה כי טרם חלף זמן משמעותי שיש בו כדי להקים שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר. עוד הדגישה השופטת ארבלכי לפי החלטתו של השופט לוי חלופת המעצר צריכה להיות מרוקחת כ-60 ק"מ מהעיר קלנסווה בשל החשש המובנה לשיבוש מהלכי משפט. עוד הטעימה השופטת ארבלכי העבירות בהן מואשם העורר קשורות ישירות לתפקודו כראש העירייה ובמצב דברים זה שובו של העורר לעירייה עצמה ולעמדת הכוח הכרוכה בתפקידו יוצר חשש ממשי להשפעה על עדים גם אם הם אינם עוד עובדי העירייה.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3.        בהמשך הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר, היא הבקשה מושא החלטת בית המשפט המחוזי כנגדה מכוון הערר שלפני. העורר טען כי ההחלטה בדבר תנאי שחרורו והרחקתו מעירו ומתפקידו כראש העירייה הנבחר, מסכלת את רצון הבוחר ופוגעת הן בזכותו החוקתית למלא את התפקיד לו נבחר ברוב גדול והן בתפקודה של עיריית קלנסווה המתנהלת מזה חודשים רבים ללא ראש עיר נבחר. עוד טען המבקש כי בשל נבצרותו הופסק שכרו ואישתו פוטרה מעבודתה ולכן מצבה הכלכלי של משפחתו אינו טוב ויש לאפשר לו לשוב לעבודתו. העורר טען כי בחלוף קרוב לשנה מאז נעצר לראשונה ומשחלפו ארבעה חודשים מאז ניתנה החלטתה של השופטת ארבלבשלה העת לאפשר לו לחזור לעבודתו. המבקש טען כי מאז שוחרר לחלופת מעצר לא נפל כל דופי בהתנהגותו ואין כל ראיה לכוונתו לשבש מהלכי משפט או להשפיע על עדים. העורר טען כי על מנת למנוע חשש להשפעה על עדים יהיה מוכן לוותר על עדותם של מספר עדי תביעה וציין כי יתר העדים במשפטו אינם עובדים עוד בעירייה.

4.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט ציין כי טענתו של העורר בדבר זכותו החוקתית אינה יכולה לעמוד לו לאחר שעשה שימוש לכאורה בכוח משרתו על מנת לבצע את העבירות שבנדון. בית המשפט הדגיש כי תנאי השחרור נועדו לאיין את המסוכנות הנובעת מהעורר כמו גם את החשש מפני שיבוש מהלכי משפט הטמונים במי שביצע לכאורה עבירות של סחיטה באיומים. בית המשפט ציין כי הזמן שחלף מאז ניתנה החלטתה של השופטת ארבלאין בו כדי להפיג את החשש המובנה להשפעה על עדים במידה ויותר למבקש לחזור לעמדת הכוח הכרוכה במילוי תפקידו כראש עיר. עוד הדגיש בית המשפט כי גם אם רוב העדים אינם עובדי עירייה הרי שהם תושבי העיר קלנסווה מה שיוצר חשש להרתעתם והשפעה על עדותם היה והעורר יחזור לתפקידו. עוד הוסיף בית המשפט כי מוכנותו של העורר לוותר על העדתם של חלק מעדי התביעה אינה מחייבת את הנאשם הנוסף. בית המשפט הדגיש כי משפטו של העורר טרם החל להתברר ועדותם של העדים טרם נשמעה. בית המשפט הטעים כי תנאי השחרור נועדו לאיין את מסוכנותו של העורר ואת החשש כי ישפיע על עדים וישבש מהלכי משפט ומשכך אין להקל בשלב זה בתנאי השחרור. באשר לטענה בדבר מצב כלכלי קשה, צויין כי המשיבה נכונה לשקול לאשר יציאת העורר לעבוד שלא במסגרת עיריית קלנסווה, אם מקום העובדה יהיה קרוב למקום חלופת המעצר.

           כנגד החלטה זו הוגש הערר שלפני.

נימוקי הערר

5.        העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד אביגדור פלדמן - טוען כי עומדת לו זכות חוקתית לשוב ולמלא את תפקידו אליו נבחר וזוהי אף זכותם החוקתית של תושבי העיר כי האדם שבו בחרו לנהל את עירם ימלא את תפקידו. העורר מצביע על כך שהעיר קלנסווה מתנהלת מזה חודשים רבים ללא ראש עיר וסובלת משיבושים קשים ומתמשכים באספקת שירותים בסיסיים לתושבים. העורר מפנה למכתב ששלחו חלק מחברי העירייה אל יועץ מפקד מחוז המרכז במשטרת ישראל לענייני ערבים ובו הם מלינים על כך שהאינטרס הציבורי נפגע באופן חמור בשל היעדרו של העורר. חוסר מסוגלותה של העירייה לתת מענה לצרכי התושבים החל לתת את אותותיו באי שקט חברתי ופוליטי. מצבה ההולך ומתדרדר של העיר קלנסווה והתערערות אמון הציבור בהנהלת העירייה על מופעיו המדאיגים עולה כדי שינוי משמעותי בנסיבות. עוד טוען העורר כי ככל שנוקפים הימים והוא מורחק מתפקידו הולכים וגדלים הסיכויים להדחתו המנהלית על ידי שר הפנים, פעולה ממנה נמנע שר הפנים תקופה ארוכה נוכח הצורך בנקיטת זהירות הנדרשת לאור העיקרון הדמוקרטי. העורר טוען כי פגיעה בהליך הדמוקרטי עקב טעמים הנעוצים ביעילות ניהולו של ההליך הפלילי עולה כדי פגיעה מעבר לדרוש.

6.        העורר שב על הסכמתו לוותר על העדתם של חלק מעדי תביעה על מנת לאיין חשש להשפעה על עדים על אף שהחלטה זו לא פשוטה עבורו. העורר טוען כי הנמקתו של בית המשפט המחוזי לפיה הסכמתו לוותר על העדת חלק מהעדים אינה מחייבת את הנאשם הנוסף אינה מן העניין. עוד טוען העורר כי האפשרות המעשית שישפיע על עדים שאינם משמשים עוד כעובדי העירייה אינה קיימת. העורר מדגיש כי מאז שוחרר התנהג באופן מופתי ולא הפר את תנאי השחרור.

תשובת המשיבה

7.        המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד שאול כהן - טוענת כי לעת הזו אין בחלוף הזמן כדי לאפשר לעורר לחזור לתפקידו כראש העירייה ולהיכנס לקלנסווה. בהקשר זה מפנה המשיבה להחלטתו של השופט לוילפיה הרחקתו של העורר מקלנסווה היא תנאי עיקרי ומרכזי בחלופת המעצר. כן מפנה המשיבה להחלטתה של השופטת ארבל לפיה אין בחלוף הזמן כדי לאפשר את ההקלה המבוקשת בתנאי החלופה, בשים לב לחשש להשפעה על עדים גם אם חלקם אינם עובדים בעירייה עצמה, זאת נוכח המעמד וההשפעה הנלווים לתפקיד ראש העיר. המשיבה מציינת בהקשר זה כי חלק מהעדים שעל העדתם לא ויתר העורר מתגוררים בקלנסווה ומעבר לכך הוויתור של העורר על העדתם אינה מחייבת את הנאשם הנוסף. המשיבה מציינת כי אם העורר היה מגיש בקשה להקלה בתנאי החלופה יתכן כי הייתה מסכימה לכך בהתחשב בכך שחלף פרק זמן לא קצר מאז שוחרר לחלופת מעצר, אולם אין היא יכולה להסכים לכרסום בתנאי עיקרי ומרכזי זה בחלופה שעניינו הרחקת העורר מהעיר קלנסווה ומתפקידו.

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בנימוקי הערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.